אכילה רגשית וכפייתית: סקירה ו 8 כלים לטיפול

עולם שלם – על קצה המזלג…

מאת יעל שיינפלד

גמילה מאכילה רגשית - מסע ארוך פנימה והחוצה

גמילה מאכילה רגשית – מסע ארוך פנימה והחוצה

מה זו אכילה רגשית?

אכילה רגשית הינה תופעה שהופכת נפוצה יותר ויותר בעולם המערבי, ומתייחסת לסגנון אכילה המאופיין בניתוק מן הגוף ומתחושות הרעב והשובע הפיזי של האדם. הסובלים מאכילה רגשית/ כפייתית מוצאים עצמם עסוקים באופן כפייתי באכילה ובמחשבות על אוכל ומשקל. לרוב אינם מצליחים לרדת במשקל או לשמור על משקל תקין לאחר שהגיעו אליו. מרביתם ניסו כמעט כל תכנית דיאטה אפשרית, ומוצאים עצמם נעים בתנודות קיצוניות בין הייאוש מעצם ובין צפיות ותקוות מתכנית הדיאטה הבאה ש"תושיע אותם".

אכילה רגשית היא רצף, והיא לא דומה בין אדם לאדם

המושג 'אכילה רגשית' ממוקם על רצף בין אכילה רגשית קלה ועד אכילה כפייתית. חשוב לזכור כי נוסף להיותו של אוכל מקור לחיים, הוא מהווה מהרגע הראשון גם מקור להבעת אהבה. ניתן לראות זאת בפוזיציית ההאכלה של האם את תינוקה עם היוולדו, וכן בהקשר התרבותי הרחב לפיו במרבית התרבויות מנהגי האירוח, החגיגה או לחילופין האבל אינם שלמים ללא אוכל. כלומר השימוש באוכל מסיבות שאינן בהכרח קיומיות הינו טבעי כחלק מהחיים.

אוכל קשור לאהבה ורגש, אנו מנהלים עימו מערכת יחסים

הבעיה מתחילה כאשר האוכל מקושר לרגשות באופן שהופך את השניים למקשה אחת. לרוב מתרחש הדבר בילדות כאשר מוצג האוכל כמקור לנחמה, לפיצוי, לענישה, כאובייקט לאהבה, כחבר. באופן זה הופך האוכל לכלי המאפשר תחושת שליטה ברגשות המעוררים חרדה – לכלי המסייע בהתמודדות עם תחושות חוסר האונים. התבססותו של כלי זה כדפוס התנהגות, תופסת את מקומן ומעכבת התפתחותן של דרכים פונקציונאליות חדשות להתמודדות עם מתחים. המשקל הופך להיות עם הזמן מוקד ההתעסקות וכך משתמר ומתעצם המעגל השלילי של תחושת חוסר האונים.

מעגל האכילה הרגשית

המעגל האופייני: אירוע מטריד – הרגשה רעה – דחף פתאומי לאכול (לרוב אכילת יתר) – רגשות חרטה, שנאה עצמית והתוצאה – עודף משקל… הבחירה באוכל מגיעה במקום של ויתור ומונעת לחלוטין אפשרויות אלטרנטיביות לפתרון בעיות והתמודדות בוגרת עם אתגרי החיים. אולם, זו טעות לחשוב שכוח רצון תמיד מספיק. במצבים הללו, כשהאכילה משרתת צרכים פסיכולוגיים בסיסיים ולא מודעים מדובר בהתמכרות לכל דבר ועניין.

חוויה של אובדן שליטה וחוסר אונים

החוויה של הסובלים מאכילה רגשית הינה חוויה של חוסר אונים מול אוכל. בדומה להתמכרויות כגון אלכוהול וסמים בהן קיימת אותה תחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה אל מול אובייקט ההתמכרות, קיימת הבנה ברורה כי תחושת חוסר האונים הינה למעשה אל מול פן מסוים בחייו של המכור, אשר מומרת, במקרה שלנו, לתחושת חוסר אונים אל מול האוכל.
אחד המאפיינים הבולטים בקליניקה של הסובלים מאכילת יתר הוא קיומה של ביקורת עצמית גבוהה במיוחד, אשר מייצרת למעשה אשליה של חוסר אונים במקומות בהם הדבר אינו בהכרח מציאותי.

5 בעיות שהולכות עם אכילה רגשית

תופעה זו מתלווה פעמים רבות לבעיות נוספות הצועדות "יד ביד" עם בעיית האכילה כגון חרדה חברתית, קונפליקטים סביב תלות ועצמאות, וקשיים סביב אינטימיות בכלל ומיניות בפרט. לכך ניתן להוסיף השפעה של אספקטים מולדים הקיימים אף הם לעיתים, כגון רגישות מוגברת וכן קושי בוויסות חושי. כל אלה נכללים במעגל הסיבה והתוצאה של האכילה הרגשית, לצד השפעות סביבתיות של סביבה המתקשה לתקף רגשות ו/או מזניחה או מתעללת.

המשותף לכל הסובלים מאכילה רגשית הוא תחושת חוסר השליטה אל מול האוכל, וחוסר היכולת לעמוד בפניו, כשלמעשה, על אף המצוקה הקשה שהדבר מעורר, זהו מעין מנגנון אוטומטי, לכאורה, הגנתי, אשר ביטויו השטחי הינו של חוויית חוסר אונים שמקורה בחמישה רבדים עמוקים יותר :

  1. תחושת חוסר יכולת להתמודד עם רגשות קשים, ביקורת עצמית וספקות פנימיים.
  2. תחושת חוסר יכולת וקושי לחוות הנאה אמיתית וסיפוק בחיים.
  3. תחושת חוסר יכולת לחוש ביטחון אמיתי.
  4. תחושת חוסר יכולת לבטא באופן אסרטיבי עצמאות, נפרדות.
  5. ותחושת חוסר יכולת להתמודד עם תחושות ריקנות המלווה בקושי להתמלא (רגשית).

הטיפול הוא תהליך, אין זבנג וגמרנו

בטיפול באכילה רגשית השאיפה היא לסייע למטופל לחשוף את כוחותיו. הדרך לעשות זאת היא באמצעות עצירה והתבוננות באירועי הדחק המעוררים את האכילה האוטומטית, התבוננות בחמש השכבות וכיצד הן משפיעות על חיי המטופל באופן אישי, במקביל ללמידה ולהפנמת דפוסי התמודדות אלטרנטיביים. למעשה מטרת הטיפול הינה לסייע למטופל ליצור מרחב חדש (פסיכולוגי וקונקרטי) בין אותו אירוע לבין האכילה האימפולסיבית, ובכך לאפשר את הצמיחה האישית שנעצרה במקום שבו החלה מערכת היחסים הלא בריאה עם האוכל. קיימת ההבנה כי מערכת היחסים הבעייתית עם האוכל הינה הסימפטום וכי על התהליך הטיפולי להתמקד באותם קשיים המסווים באמצעותה.

מי יכול להסתייע בטיפול כזה?

כל אדם אשר לתחושתו מקיים מערכת יחסים לא בריאה עם אוכל יוכל ליהנות מהתהליך. גם אנשים שאינם בהכרח סובלים מעודף משקל, אך מוצאים עצמם עסוקים מחשבתית סביב אוכל ואכילה, וגם עבורם האוכל הוא כלי לוויסות רגשות ואמצעי להתמודדות עם מתחים.

התפיסה הבסיסית המלווה אותנו בתהליך היא כי כאשר נעשה שימוש באוכל לצורך שיפור הרגשה, הדבר מעכב את האפשרות להתפתחות רגשית, ובכך מונע מהאדם את האפשרות להשיג חיים מספקים ומלאים. ברגע שמפנים חזרה את הזרקור אל אותם נושאים עמוקים המצויים ביסוד תחושת חוסר האונים, מתחיל האדם להבחין בעצמי האמיתי שלו, ברצונותיו העמוקים ובדרכים לממש רצונות אלה ולמעשה, את עצמו.
החיים יכולים להיות פיקניק – הבחירה היא שלנו אם להצטייד רק באוכל או גם בכלים אחרים.

הכלים מומלצים ל"סלסלה" למבקשים לצאת לדרך:

1. הקשבה

הקשיבו לגוף – הגוף מדבר אלינו אך יש לרבים נטייה להתעלם ממנו ומסימניו. הוא מספק שפע של אינפורמציה אינטואיטיבית חשובה אודות מצבים שונים בחיינו, אודות החלטות נכונות עבורנו, אודות הצרכים שלנו. אם עד כה הפכתם ל"משמין המתמיד", סימן שצברתם קילומטראז' מבלי לטפח ולהזין את כל ה'חלפים' שלכם. הגיע הזמן לשנות גישה ולכלול גם את הגוף והנפש במסע ולא רק את הראש המכיל בעיקר ביקורת עצמית ודרישות מן הגוף.

2. שלם ולא מושלם

חתרו אל השלם ולא אל המושלם – החתירה למושלמות מותירה אותנו משועבדים לסטנדרטים ואמונות של אחרים, מבלי לקבל את כל החלקים של עצמינו. התבוננו בטבע. הוא מושלם במחזוריות השלמה שלו – קיימת בו פריחה לצד נשירה, ולא יתכן האחד ללא השני. כך גם טבע האדם. חדלו לבקר את עצמכם ולראות עצמכם דרך משקפי "הצלחה / כשלון".

3. חזון גדול צעדים קטנים

הגדירו שאיפות גדולות יותר והתמקדו במטרות קטנות – כאשר הירידה במשקל הופכת להיות חלק אחד משאיפה גדולה יותר להתפתחות עצמית, לא תמצאו עצמכם מתעסקים אך ורק בהגבלת עצמכם ומאוויכם. הרחיבו את רשימת 'פעילויות ההנאה, ההעשרה והפינוק' שלכם ודאגו לתת לעצמכם להתמלא בדרכים אלטרנטיביות לאכילה.

4. אתם על הגל, גם אם לרגע צללתם תחתיו

If you can't beat the brain, join it… שינויים גדולים מתחילים בשינויים קטנים. לאחר שהתחלתם להכיר בבעיה, שימו לב מתי אתם נמצאים על 'גל האכילה הרגשית'. עצרו לרגע וחשבו על כל מה שהייתם אוכלים עכשיו – מכל זה תפחיתו "רק" משהו אחד. כך תפחיתו את ההתנגדות הטבעית לשינוי, ותשדרו מסר למוח שאתם "רק בכיוון". באותו אופן סגלו ולו 5 דקות של הליכה ביום. היו סבלניים ותחושת ההישג ביחס לציפייה תמשיך ותקדם אתכם.

5. ביקורת עצמית – החוצה

צמצמו את הביקורת העצמית שלכם. לרוב היא לא באמת מסייעת ואף מזיקה. התחילו "לגדל" קול פנימי של הורה תומך, מעודד ומדרבן. קול פנימי שמכיר ביכולות שלכם ובייחודיות שלכם, קול שאוהב אתכם ומקבל אתכם כפי שאתם, ובמקביל מעודד אתכם להמשיך ולצמוח. בכל פעם שאתם מבחינים בקול הביקורתי שלכם, גייסו את הקול החדש לענות.

6. אחריות + כנות = הצלחה

קחו אחריות על מצבכם והיו כנים עם עצמכם. אף על פי שלרוב נדמה אחרת, איש אינו אחראי למצבכם מלבדכם! מה שהיה בעבר אמנם משפיע על הדימוי העצמי שלכם ועל סגנון ההתמודדות שלכם, אך אתם חופשיים לבחור לבצע שינויים ולא להיות עוד קרבן של הנסיבות. הסביבה שלכם הינה למעשה השתקפות של קולות פנימיים שלכם. היו יצירתיים באופן שבו אתם מפרשים אנשים ומצבים. פזרו סימני שאלה היכן שאתם נוטים להציב סימני קריאה ויפתח בפניכם עולם ומלואו.

7. טכניקות הרגעה עצמית עוזרות

אמצו טכניקות אלטרנטיביות להרגעה עצמית ולוויסות תחושות מציפות. רבים נוטים לאכילה מופרזת בשעה שהם חשים נטולי אנרגיה או מוצפים באנרגיה שלילית (כעס, חרדה וכד'). הנטייה האוטומטית היא לפנות לאוכל (לרוב לפחמימות זמינות) כדי להחזיר לעצמכם את מאזן האנרגיה. זה פועל מצוין בטווח הקצר אך כולנו יודעים מה ההשלכות ארוכות הטווח. שימו לב מתי אתם אוכלים מסיבה זו – זהו פרט חשוב בתהליך. בחרו זמנים על-פני השבוע או היום בהם אתם משחררים אנרגיה שלילית בדרכים המתאימות לכם. נסו וראו כמה אתם נטענים מחדש.

8. גבולות – שיעור לכל החיים

הציבו גבולות במערכות יחסים (בעבודה, במשפחה ומול חברים). הנטייה להתמסרות טוטאלית באופן קבוע לאחר אינה משרתת לא אתכם ולא את האחר. היא מונעת משני הצדדים להתקדם, ומותירה אתכם בסיכומו של דבר מתוסכלים ומרוקנים. מכאן הפניה לאוכל על מנת להתנחם ולהתמלא קצרה מאד. היו אסרטיביים ותנו כבוד לצרכים שלכם לצד רצונותיו של האחר . זו המשמעות האמיתית של "ואהבת לרעך כמוך".

הבחירה בידכם. שוב ושוב, בכל רגע ורגע: זכרו שכל רגע מהווה הזדמנות לבחור אחרת

לסיכום

נסו לדמות את הדרך הזו למסע טיפוס על הר גבוה במיוחד. אין קיצורי דרך! אם הנכם מתקשים לבדכם, מומלץ למצוא שותף למסע, איש טיפול או קבוצת תמיכה , ללמוד מעט על הנושא (על הדרך הצפויה, השיטה) ולערוך תאום צפיות. הדרך מלווה, כמו כל תהליך שינוי, במכשולים, פחדים והתלבטויות, אך כל צעד קדימה מספק תחושת הישג אדירה. המחויבות המלאה לצאת למסע ולהתמודד מאפשרת למטפס להתעמת עם מערכת האמונות המגבילות שבתוכו, לבדוק מחדש את הגבולות של עצמו, ללמוד כלים חדשים להתמודדות ולהכיר במאגר הכוחות הבלתי נדלה הקיים בו. הדרך חזרה משם ממשיכה אף היא לאתגר אך מופעלים בה "שרירים" אחרים. כמו בטיפוס, גם בטיפול, לאחר שמגיעים לתובנות הליבה, יש לעבוד ולהתאמן על יישום התובנות. זהו מסע מרגש, מאתגר ומרתק של צמיחה אישית, התחזקות מנטאלית, נפשית פיסית ורוחנית.

יעל שינפלד היא מטפלת בכירה בקליניקה פלוס ומומחית בטיפול באכילה רגשית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים